הרחובות שלנו ונקודת הציון החמישית - עמית עמר

הרחובות שלנו ונקודת הציון החמישית

Israeli street
Israeli street

שמתי לב שהשבוע התהלכתי ברחוב שבקצה אחד שלו נמצאת צומת הגאווה ובקצה השני נמצאת צומת הבושה. ניתן לזהות ברחוב הזה 4 נקודות ציון:
1. בושה על העדפת איקאה והון שלטון על פניי הרכנת ראש ומפגש עם הכאב הלאומי והדו-לאומי ביום הזיכרון.
2. ביקורת, צער וכעס על ניהול משבר קורונה והפקרת מגזרים שלמים, ביקורת עצמית על התנהלותי, במעגלים שהם רחבים יותר מהמעגל האישי, משפחתי, קהילתי.
3. שימחה והוקרה על מה שיש ומתחזק, המשמעות והמסוגלות שאני מגלה, הכבוד והאהבה בין אדם לאדם, אנרגיה של רצון להרבות טוב בעולם, בהתנדבות, לימודים, עבודה ותפילה לריפוי בעולם (חבר סיפר לי על בן משפחה שחלה בקורונה בארה"ב. הוקמה קבוצת WhatsAp גלובלית שכל עניינה תפילה וציטוט תהילים להחלמתו).
4. גאווה על ההישגים של קהילות שאני חיה בתוכן, על קהילת יעד שביום העצמאות זיקקה בלי זיקוקים את אנרגיית השמחה, על כך שיש לנו בית, על האנשים שבבית, על מדינת ישראל שהיא בית. 
ממדים נוספים בחיי מסתובבים בזמן האחרון ברחוב הבושה- ביקורת- שימחה- גאווה ונדמה לי שלא רק אצלי. במיוחד סביב הניסיון לחזור לרכב על סוס העבודה-פרנסה, שמיליונים מאיתנו עפו ממנו לפניי כחודשיים.

עוד רחוב שהתוודעתי אליו בשבוע קייצי בזמן אחר:
שמש – גשם – שלג – קרח, שאפשר לזהות בו גם את נקודות הציון של: 
חופש –  בטחון – חוסר בטחון – בטחון שווא. 
מעשה שהיה כך היה:
1. באותו שבוע היינו בחופש וטיילנו. התחזית הייתה שמש עם אפשרות לגשם. נהגנו להתעורר מוקדם כדיי להספיק ללכת כמה שיותר באופן חופשי ונעים – בשמש.
2. ידענו שבד"כ בשעות הצהריים מתחיל גשם ואז הקרקע חלקלקה, הראות פחות טובה. היינו מצוידים היטב להליכה זהירה ובטוחה בגשם.
3. השלג שנראה בחלוננו בבוקר אחד הפתיע אותנו לגמרי. חשנו חוסר בטחון בדרך כי השבילים נעלמו, חוסר בטחון בהליכה כי לא ברור איפה באמת תנחת כף רגלנו, כשתכנס לשלג. הלכנו בזהירות רבה, בידיעה שאנחנו לא ערוכים למצב הזה, שזהו מצב של אי ודאות וחוסר בטחון.
4. יומיים אחריי אותו בוקר, השמש שוב זרחה, טיפסנו במעלה תלול ואני החלקתי על קרח וכמעט נפלתי לתהום. לא ראיתי את זה מגיע. הייתי בטוחה שאני מניחה את כף רגלי על קרקע יציבה. היה זה בטחון השווא, וודאות השווא, יציבות השווא שגרמו לנפילה.

זה הזכיר לי סיפוריי חיים ועבודה על אנשים שסמכו עליהם (שמש) או אפילו ידעו שיש כמה דברים שכדאי להיזהר מהם (גשם/ שלג) והם הכזיבו ובגדו באמון (קרח). 
שנה לאחר מכן חזרנו לאותו השביל. ארבע האיכויות של רחוב השמש, גשם, שלג, קרח, היו בתודעה, מה שייצר חוויה אחרת, מצב תודעתי אחר, נ.צ חמישית שהייתה הארבע הנ"ל ואף לא אחת מהן.

אפשר לשחק בסימון נ.צ ובזיהוי התנועה שנעשית על ומעל הרחוב. תרגיל שעשינו העלה רחובות נוספים ונקודות ציון נוספות. לדוגמה:
1. נחמה – הקלה – מועקה – נחמת שווא
2. פשוט – מסובך – מורכב – כאוטי (מתוך מאמר על מנהיגות ומצביי מורכבות, מאת סנאודן ובון)
3. מלך – בעל בית – בודהיסטווה*/ משרת – נזיר
4. משמעת – הצטרפות – התמסרות – הובלה 
הסימון הוא אישי, עם נושאים ושיעורים אישיים ומילים אישיות. הנקודות לפעמים מתחברות ולפעמים לא. הצמתים לעתים מסתעפות. האיכויות אינן טובות או רעות בהכרח. ככה הן. 

בספר "הארגון הלומד" של סנג'י, שבאנגלית נקרא "האלמנט החמישי", מוצגים חמישה אלמנטים חיוניים לקיום למידה ארגונית:
1. מיומנויות אישיות
2. מודלים מנטלים
3. יצירת חזון משותף
4. למידה של קבוצה
האלמנט החמישי: הבנה מערכתית. האלמנט החמישי, דומה לנ.צ החמישית. שניהם רוקמים בהתהוות גומלין את ארבעת האלמנטים הקודמים, נעים בתוכם ומעליהם.

תרגיל
לתאר רחוב/ות שלך. לציין 4 איכויות שאפשר לזהות שם. איזה נושא/ סיפור/ רצף מרצף את הרחוב הזה? איזו תנועה מתרחשת שם? מה מיקומך עכשיו? אפשר לראות נ.צ חמישית?

*בּוֹדְהִיסַטְּוָוה (מתוך ויקיפדיה): "כינוי בבודהיזם למתרגל הדרך המתומנת האצילה כל עוד ולא הגיע לנירוואנה (החירות, השחרור מהסבל)…כינוי למתרגל הנודר שלא להגיע לנירוואנה עד שתהיה לו האפשרות לשחרר מהסמסרה את כל היצורים החיים…"

לשיתוף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
דילוג לתוכן