אודות

עמית עמר

שלום, שמי עמית ואני תלמידה, מורה ומייסדת מיינדפולנס בעבודה, מיזם לפיתוח אישי וארגוני מבוסס מיינדפולנס.
לעיתים אני תוהה: מה היה קורה לו היו לי הידע והמודעות של עכשיו, לפני כעשור, כשעבדתי כמנהלת קבוצה בייצור, כשלכאורה הכל נראה כמו הצלחה ולמעשה, לא ידעתי, שלא ידעתי את נפשי מרוב קושי? 
אולי הייתה לי יכולת להוביל אחרת? לנשום, לבצע, להתפתח ולהשפיע לטובה?
הסיפור שלי (ושלך?), השאלות והפרדוקסים שעולים מהם והרצון העמוק שלי לסייע ל"עמית של פעם" ושכמותה, הביאו אותי לכתוב בלוג, לפתח ולהנחות קורסים, מפגשים אישיים, סדנאות וקבוצות תרגול למטופלים, אסירים, צוותים, עובדים, עובדות, מנהלים ומנהלות.
אני בעלת ניסיון במגוון תפקידי ניהול וייעוץ, בין היתר בתפן, טבע ואינטל, בעלת MA בפיתוח ארגוני, תואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול (B.Sc) והכשרות בתחומיי מודעות, בודהיזם וסיפורים מרפאים.
מיינדפולנס שינה את חיי, הוסיף רגעים של "חיים במלואם", הזדמנויות תודעה ופעולה ובמיוחד: חופש בחירה. אולי זה יקרה גם לך?
אשמח להכיר אותך ואיתך להיפגש עם החיים מעוד זווית,
עמית

שלום,
שמי עמית ואני תלמידה ומורה למיינדפולנס בעבודה.
אני חיה ביעד שבגליל, נשואה לגל ואמא של אורי ונדב, כפרה עליהם 💙
לעיתים אני תוהה: מה היה קורה אם היה לי את "פנס המיינדפולנס" לפני 10 שנים, כשעבדתי כמנהלת קבוצה בייצור, כשלכאורה הכל נראה נפלא ולמעשה, לא ידעתי, שלא ידעתי את נפשי מרוב קושי.
איך החיים שלי היו נראים אז? אולי לא הייתי עוזבת?
אולי הייתה לי יכולת לנשום, לבצע, להתפתח ולהשפיע לטובה?

הקשר הטבעי שלי לעבודה וניהול החל בילדות. כשהייתי בת 8 כבר עדרתי בשדות ובגיל ההתבגרות ניהלתי צוותיי עובדים במטעים. המשך ישיר ובנאלי להדרכה וקצונה בצבא ומשם לאוניברסיטה.
ביום הראשון ללימודי הנדסה תעשיה וניהול פגשתי את גל. איזה מזל 💙
למדנו, עבדנו וחיינו בבאר שבע, מומביי, פריז ובאר טוביה.

מה שלא צפיתי זה שעם הקידום לתפקיד חיי כאמא,
יגיע משבר אחרי משבר בתפקידים שעד אז, עשיתי כמובנים מאליהם.
בזמן שגל, חבריי וחברותיי התקדמו בכל ממד, אני דפדפתי בין פרקי עבודה בתפן (ייעוץ וניהול פרויקטים), בחברת אניה (ניהול מערכות מידע) ובסטימצקי (ניהול חנות). רציתי לחזור להיות אותה קרייריסטית שהייתי. עצרתי וניסיתי לעשות סדר בצער ובבלבול, הרגשתי שנשארתי מאחור.

כאקט של תיקון ו"חזרה לעצמי" התגייסתי לאינטל 💙. אמנם משמרות קשוחות, אך חברה למופת, שיא הטכנולוגיה, משכורת גבוהה, רכב חברה נוצץ, ניהול אנשים ותהליכים מורכבים ומאתגרים. החיים בנתיב המהיר והמגניב כמעט גרמו לי להאמין שחיי הם פוסטר של וונדרוומן.  אבל וונדרוומן החזיקה מעמד בקושי שנה. כמה שהתפתחתי ככה התפרקתי.

בדיעבד, כשהמיינדפולנס כבר היה "אצלי" זיהיתי דפוס: עבודה חדשה, אני פרואקטיבית ומובילה, מתחברת לעשייה בשמחת ביצוע, ואז לחץ להצליח שורף אותי מבפנים, קושי מנטאלי ופיזי מפיל אותי, אני הופכת למגיבה, מתנתקת  ועוזבת (כמעט תמיד ביוני, אני אוהבת חופש גדול עם הילדים ).

עברנו לגור בצפון. המעבר היה טראומטי משציפינו, הקמתי עסק עצמאי לנדל"ן. ה shift הזה היה חד במובנים רבים. בממד המקצועי התפתח חוסר עניין, שייכות ומשמעות ובגוף: כאבים במפרקים, תשישות. הבנתי שמשהו בחיי צריך שוב להשתנות.  

כשהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה בודהיסטית, ותואר שני בפיתוח ארגוני,
הרגשתי שעולמי נפתח ושהגעתי הביתה.
ידעתי מה אני רוצה: לעזור ל"עמית של פעם" ושכמותה, להכניס ממד של מיינדפולנס ומודעות לחיים, לעולם הפנימי, הבין אישי ולעולם העבודה הארגוני.

אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע. קורס פיתוח ארגוני בראי הבודהיזם הגיע יחד עם הצעת עבודה בחברת ייעוץ: ניהול פרויקט HR, כמהנדסת תעו"ן ב"טבע". התרגשתי מההזדמנות לשלב את שפת הקשיבות החדשה שלמדתי עם ניהול פרויקט גלובלי מורכב מערכתית, תהליכית ומחשובית, בעל  IMPACT ענק. בפועל חוויתי התנגשות בין עולמות. לא הצלחתי ליישם את המודעות עם היעילות הארגונית. התרסקתי. הלב כאב ובגוף הכאבים התגברו.
אובחנה אצלי פיברומיאלגיה.

בפיברומיאלגיה, כמו בארגונים, כמו עם ילדים, קשה לדעת מה יקרה, מתי וכמה זה יכאב. הפעם נדרשתי להסתכל לעצמי בעיניים. "לעבוד" אצלי. לדעת את הכאב עד סופו. ככה הבראתי💙

פרויקט הקמת ה"עסק" או המיזם לחיבור בין מיינדפולנס לעבודה, התחיל מניהול משבר תעסוקתי, פיזי ואנרגטי. 
פיתחתי את מודל "פנס המיינדפולנס", קורס "הזמנה להתבוננות" אותו לימדתי בתיכון, קורס "מיינדפולנס בעבודה" והתחלתי להנחות סדנאות וקבוצות תרגול מיינדפולנס לאנשים עובדים ולאסירים בכלא. פתחתי את קבוצת SeeGulls לשיחה ואימון בתודעה חופשית 💙

דרך המיינדפולנס, התודעה והאהבה, התגלו כמרפאות ובוראות חיים.

פעם הצטערתי על כך שתקופה ארוכה הקריירה שלי התנהלה באופן אקראי, התאפיינה במועקה, כאב וחוסר מסוגלות. הרגשתי כמו הבטחה בלתי ממומשת.
היום אני יודעת שזו לא היתה טעות. כאן בדיוק מתחברות הנקודות. מכאן בדיוק אפשר לחייך אל הנשימה ולעזור לאחרים.

אני מזמינה אותך להצטרף אליי ואל חבריי לדרך לעצור בתנועה, לעבוד, לנהל, להתבונן, לשתוק, לספר, לשאול, להאמין, לפקפק, לתרגל קשב עמוק, לשאוף לעכשיו, לראות את קול הלב ומעבר לו, לבחור בשמחה, לעוף בשמי התודעה,
להיפגש עם החיים מעוד זווית.
שלך,
באהבה עמיתית 💙
עמית

ההגדרה הרווחת במערב למיינדפולנס:
קשב עמוק
מכוון
לא שיפוטי
למה שקורה עכשיו.

אפשר להתייחס למיינדפולנס כ
גישת חיים, פרקטיקה ומצב תודעתי
גישת חיים, שמקורה בבודהיזם
פרקטיקה, שכוללת מדיטציה, תשומת לב ליום יום ותרגול חשיבה פרדוקסלית
ומצב תודעתי:
יכולת להיות ולפעול ביציבות, חדות ורכות.

היעד:
להיפגש עם יכולת זו, להיטען, לקדם מטרות שלך, שלכם
וליצור יותר רגעים מחויכים של נשימות רווחה וחופש.

המפה:
מודל "פנס המיינדפולנס"
שמאיר מתוך נקודת מוצא שכוללת הוקרה וכאב
את החלום והמציאות שלנו דרך חמישה מרכיבים: תודעה, מחשבה, רגש, פעולה והוויה.

 

מי שפוסע עם רגל אחת בכביש המהיר של העבודה והתרבות המערבית
וברגל שניה במרחביי המודעות והמיינדפולנס, חש קריאה ומטרה כפולה והפוכה.
האחת: להצליח, להגשים את החלום, לצבור עוצמה, לעשות הרבה ומהר, להשיג את המטרה,
השנייה: להשתחרר, להיות בעכשיו, בשקט ובחופש מהשתוקקות, לשמוט את המטרה.

בשבילי זה מרחיב לב ומרתק, מקל ומנחם
להסתכל למועקה וליופי שבמסרים הכפולים בעיניים.

מה לעשות? לעשות ולא לעשות
להיות בנוכחות, להקשיב ללב, לכאב ולכמיהה, לעצור בתנועה. Being
לשים לב, לחקור ולהכיר סיפורים, מחקרים ומיזמים של מיינדפולנס אישי, ארגוני וקולקטיבי במערכות מורכבות.
לזהות דפוסים שלך ושל הרשת הארגונית, פרדוקסים ומורכבות מצבים, חלומות והשורה התחתונה. Doing
לבחור בטוב שבשני העולמות למרות ועם הניגודים, במה שיביא חיוך וברכה לך ולאחרים. Caring

ואז? מה קורה?
עם ההשרייה (כן, כן כמו במכונת הכביסה), הלימוד והתרגול,
לאט לאט ובעדינות נפתחת אפשרות
לגלות בשיא הגלים והלחץ, בלב צלול, בעומק הנשימה,
רשתות וסירות הקלה, יכולת שחרור מה"טייס האוטומטי",
יכולת בחירה, הצלחה, חוויה של חופש.

זוהי קריאת הזמנה להצטרף אליי ואל חברים לדרך
לשוטט, לשתוק ולספר, לשאול, לפקפק ולתרגל קשב עמוק,
לשאוף לעכשיו בלב נבון וטוב.
מיינדפולנס ישמש אותנו בקהילת SeeGulls, בקבוצות התרגול, השיחות, הסדנאות והקורסים,
כפנס להתבוננות פנימה והחוצה, בבית, בעבודה, בחיים.

מי ייתן שהמפגש עם החיים
ככה, כמו שהם,
יקדם מטרות, יטעין נפשות וירבה רוח טובה.
הלוואי שיהיו יותר רגעים בבית ובעבודה,
של חיוך והקלה, אמת וברכה, חוסן וחופש.

שלך,
באהבה עמיתית,
עמית

Tao-of-Pooh

"כשאתה קם בבוקר, פו," אמר חזרזיר לבסוף,
"מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"
"מה אוכלים הבוקר?" אמר פו,
"מה אתה אומר חזרזיר?"
"אני אומר, 'אני תוהה איזה דבר מרגש עשוי לקרות היום'?"
פו נד בראשו מהורהר.
"זה אותו הדבר," הוא אמר.
מתוך הטאו של פו/ בנג'מין הוף