לא תאמינו מה קרה לי…
בדרכי מתל-אביב ליעד, אחריי שעה נסיעה על כביש 6, גיליתי שאני קרובה לבאר שבע!!! נסעתי שעה!!!! שעה!!!! לכיוון דרום!!!! בכיוון ההפוך!!!
ככה נשמע הקול בראש שלי: "את איבדת את הצפון? אם היה אלוהיי מיינדפולנס הוא כבר מזמן היה זורק אותך לגהנום (זה בהשראת לוציפר ותודה לנטפליקס ולקוצי)!!! מה זה??? מה עבר לך בראש??? איפה הפוקוס??? אני כועסת עלייך!!! מה עם כל העבודה שמרחת כל הבוקר ועכשיו גם זה??? איך תספיקי אי פעם להגיע לאן שקבעת לעצמך? תיכף נגמר הדלק! גם אתמול היית ממש על הפנים כשהצגת את עצמך, אפס מיקוד, פאתטית, אישה איומה…"
לקח לי כמה דקות לראות שאני משתמשת בביטויים שכבר שנים אני לא משתמשת והנורא שבהם: "אישה איומה", שאני יורה בעצמי את "החץ השני".
החיים מביאים איתם כאב בלתי נמנע, להלן "החץ הראשון": מחלה, זיקנה, מוות, כאביי הגוף, פרידה מהרצוי, מפגש עם הבלתי רצוי, נסיעה דרומה כשאת בכלל התכוונת לנסוע צפונה…
מה שמגיע אח"כ, השיחה הפנימית, השיפוט, ההשוואות, הלופ האינסופי של רגשות קשים (אשמה, בושה, כעס, צער…), הם נתונים לבחירתנו והם בבחינת "החץ השני" שלעיתים כואב עוד יותר מהחץ הראשון.
בחזרה לדרך: תוך כמה רגעים עצרתי את הסרט בראש, החלפתי תקליט וככה חייכתי אליי: "קטעים איתך מאמי, את מה זה לא בפוקוס, בואי נדבר עם מירבוש (מירב סרור 💙) זוכרת שביחד הוצאתן מחוץ לחוק את הביטוי "אישה איומה"? הכל בסדר, את תגיעי בזמן להנחות את מפגש התרגול. נכון שאת ממש לא בריכוז ומיקוד, אבל עצם תשומת הלב למצב התודעתי שלך הוא העניין, כמו בתרגול. עצם התנועה של התודעה בכיוון הרצוי, המגמה, זה הסיפור. לפעמים הדרך ליעד אינה ישירה, לפעמים היא צריכה את הזמן והסיבוב"…
החץ השני התמוסס, החץ הראשון הפך מתקלה לשיעור, ממפריען לאורח, אורח שלימד אותי עוד משהו, שגרם לי לראות מה עובר לי בראש, לחייך אליי.
זה לא סוד שכמשהו לא עובד כ"כ טוב, לפעמים אפילו נוסע בכיוון ההפוך, זה מקצין בחגים. כשרואים "מה עובר שם בראש", אפשר להיות עם זה אחרת לגמריי, גם במחוייבות ליעד וגם במחוייכות בדרך.
*הכתיבה פונה בלשון זכר מטעמיי נוחות אך מופנית עם כל הלב לכל המינים
