היא, מנהלת שנה אזרחית, מתרגלת סיכום תקציב לאחור, בדרך לתנועה הבאה, לעבודה הבאה.
הוא, מהנדס שנה עברית שרק הגיע, חולם "לעשות את זה בגדול", מקשת עצמו אליה בשמחת תורה שתיכף תכתב מחדש.
סוף והתחלה משתקפים זה בזו כמו רשת מראות, רסיסי נשימה, אבניי חן וטיפות טל.
אין גבול בינו לבינה, כמו שני רוחות ברית, ברית בין המינים, ברית בין הזרמים, ברית בין הזמנים.
יש חלל פנוי, בין גבר לאישה, בין מוות ללידה, בין צמצום לבריאה.
תרגיל: קחו כמה רגעים בהם תוכלו להיות בנוחות וערנות. אם אפשר, עצמו עיניים.
לוו בתודעתכם את תהליך הנשימה. למה אפשר לשים לב?
וכעת התמקדו:
מה קורה בין נשיפה לשאיפה הבאה? בין נשימה לזו שאחריה? בין פעימה לפעימה?
בין סוף להתחלה?
*תמונה – אלון רוזן
