אני יודעת,
מודה אני: SO FOMO
איזה כיף לך! אמר גלי כשיצאתי להליכה והוא נהג לעבודה.
נזכרתי בימים שיצאתי להליכה וחשבתי איזה כיף למי שיש לו חברה לנהוג אליה ברכב חברה.
מודה אני שבימים שנהגתי ברכב חברה לעבודה, נהגתי לחשוב: איזה כיף למי שנוהגת ללכת בזמן הזה.
מודה אני שלעיתים קרובות נדמה לי שאני מפסידה משהו שיש למישהו אחר בזמן או מקום אחר.
מודה אני לרכב (לא חברה) שלי, שהעלה אותי היום את העלייה של השכונה בדרך להליכה (גדולה עליי העלייה הזאת על הבוקר).
מודה אני לגוף שלי שרצה לרוץ את הקילומטר הראשון (זו השווצת ריצה במסווה למי שלא שם לב)
מודה אני לגלי 💙 שנוהג לאהוב אותי ואותנו במחוות קטנות ואדירות, שנוהג לעבודה שהוא אוהב עם כל הלב, שמפרנס אותנו ובזכותו אני יכולה להרשות לעצמי הרפתקת עבודה כמו מיינדפולנס בעבודה💙
מודה אני שכבר לא יכולתי לחכות להגיע לעבודת יומי
מודה אני שברגע הזה: NO FOMO
וברגע הבא? מודה אני:
לא יודעת
* פומו FOMO: הפחד להפסיד משהו, Fear Of Missing Out, בן דוד של "הדשא של השכן ירוק יותר" תופעה מואצת בעידן המסכים שפתוחים במקביל, המחשבה: איזה כיף למי שעושה משהו אחר, חי בזמן אחר, יש לו משהו שאני מפסידה
*בהשראת So-Low Haifa 2018
*בתמונות: ינואר 2016, חוגגים 20 שנה מאז שהתחתנו וגרנו בפריז💙Hotel de Ville בית העריה.
אנחנו בזמן אחר שמסתכל על זמן אחר. FOMO?
אפשר לשאול, להגיב וליצור קשר 054-2884937
כל טוב ולהתראות 💙 עמית
