קפה 3: איזהו גיבור? האוכל 3 וופלים ומפסיק - עמית עמר

קפה 3: איזהו גיבור? האוכל 3 וופלים ומפסיק

Chocolate-Heroine
Chocolate-Heroine

כמה שבועות אחריי התרגול ניגשתי לסכם את התיעוד. התיישבתי עם קערית בפלות ונזכרתי במשפט הידוע מהצבא:
"איזהו גיבור? האוכל 3 וופלים ומפסיק!"
אז זהו, שלא הייתי גיבורה בכלל. בלי לשים לב אכלתי הרבה יותר מ 3 וופלים. למען האמת, הפסקתי כשנגמרה החבילה. כבר שנים שזה לא קרה לי. שמתי לב שאני שוב דיי שבויה בדפוס מוכר שלי:
דפוס 1: אכילת מתוק על הדרך, בלי לשים לב. אם סתם או כנחמה זה לא לטובתי. לא ככה.
בחזרה ליומן הקפה: המתוק היה שם כמעט כל יום ליד הקפה. בשקט בשושו. רוב הזמן בלי שבאמת נהניתי ממנו.
דפוס 2: אפשר לזהות את הדפוס האוטומטי "flight" לנוכח האיום שבעיסוק במתוק. מכיוון שיש שם חולשה, אני בוחרת להסיט את המבט.

אז מה היה שם בתרגול תשומת הלב לקפה?
חוויות חושים, מחשבות ורגשות בנגע לקפה ובנוגע לתשומת הלב לחוויה.
דפוס 3: ניתן לזהות שהביטוי: "שמתי לב ש" הוא שגור. זו התבטאות שמעידה על דפוס של פתיחות לחוויה, קשב לא שיפוטי.
דפוס 4: מהתיעוד עולה שאני מוקירה הרבה דברים בחיי היום יום. ככה אני חיה רוב הזמן. זה אמיתי.
כמובן שזה יותר קל כשהחוויה שלי, על הרצף שבין הישרדות לשגשוג, יותר קרובה לשגשוג.

מה לא היה שם?
לא היה תיעוד לחוויית הנשימה ולגוף.
למרות שאני מיומנת לשים לב, אלו לא תועדו כי לא שמתי לב אליהם. לדברים הכי בסיסיים ופשוטים.
דפוס 5: אני נמנעת מלשים לב לגוף ולנשימה.
בחודשיים האחרונים, בהתקשר לגיוס של אורי, קשה לי לנשום, קשה לי בגוף. לא סתם לא הארתי עם "פנס המיינדפולנס" את המקומות האלו. ממש לא התחשק לי. ניתן לזהות שאני נמנעת מלהסתכל למקומות שהם לא נוחים/ מאיימים/ לא בטוחים. יש תקופות שבהן הגוף והנשימה הם כאלו מקומות עבורי.
זהו עוד מופע של דפוס 2: הדפוס האוטומטי של הבריחה מאיום, דפוס ה"flight".
דפוס 6: בחירה באזור הנוחות. דפוסים 1,2,5 דפוסים לא מיטיבים ולא מחמיאים במיוחד, הופיעו כשחיפשתי דפוסים שקשורים לקפה. אין לי שום בעיה עם הקפה. לא סתם בחרתי אותו. נוח לי שם.

אם הייתי צריכה לציין דפוס מייצג?
דפוס 7: בעצם, ברבים מהמקרים, כשאני לא מודעת, הדפוס שלי הוא של ה FREEZE. אני לא ממש בורחת. אני פשוט משהה את העיבוד. קופאת. דפוס אוטומטי.
דפוס 8: כשאני כן מודעת, אני מסתכלת, הולכת בדרך האמצע, לא מכחישה ולא בהכרח פועלת. זה נראה כמו פריז לפעמים מבחוץ אבל זה לגמרי לא. זהו דפוס שנבנה במודעות. בכוונה. הוא מוביל לזיהוי הדפוסים ולבחירה.

מה השאלה שלי?
יש לי כמה: מה האלגוריתם שלי? האם אני מתנהגת באופן שונה במצביי קונפליקט? איך זה קשור ליחסיי כוחות? איזה גרף או תרשים זרימה אני יכולה לדמיין כדיי לתאר את זה? האם שלי שונה משל אחרים? איך אפשר לעזור?

מה השאלה שלך?

בכל פעם שאני מתרגלת את התרגול הקצת מנג'ס הזה, מתגלה לי עוד משהו על ההרגלים, המחשבות והתודעה שלי. מופיעים דפוסים מיטיבים, ה good guys וכאלה שלא, סנקרות, סמסרות, "בורות". כאן טמונה ההזדמנות ללמידה ולבחירה:
להתאמן, לעבוד ולחיות בברכה, בחופש הבחירה, בחופש השאלה.
נוכחות כזו עם החיים כמו שהם, מאפשרת זיהוי משהו פשוט מתוך התנהגות מורכבת, לעצור בתנועה ולבחור אחרת.
מהזווית הזו אני עובדת, מתאמנת, חולמת, שותה קפה, נהנית משוקולד, נושמת ומחייכת 🙂 גם כשלא נושמת ולא מחייכת 🙃

 

לשיתוף
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
דילוג לתוכן