יומן תשומת לב (לקפה) הוא כמו log file, כמו גיליון רישום נתונים בניסוי, כמו לעשות Zoom In שוב ושוב לאותו אובייקט.
כל אחד עושה את זה קצת אחרת. חיוני שיהיה כנה, שיתפוס רגעי אמת. לפעמים זה לא כזה מרתק ואפילו מייגע.
אם לך יש חשש התייגעות מהקריאה, אפשר לדלג ישר לסוף.
אז הנה הוא היומן (החלקי), בשביל הפרוטוקול:
שבת 8:30
נהניתי ושמחתי משתיית הקפה. שמתי לב לחום וטעמו העשיר. שתיתי בבוקר לפניי יציאה להליכה.
חשבתי תו"כ מה אספר על זה חלק גדול מהזמן. ואז עלתה ביקורת עצמית שבמקום להתרכז בדבר, אני חושבת מה "אספר לחבר'ה". ואז התייחסתי בחוסר שיפוטיות לשיפוטיות שעלתה ואמרתי לעצמי שחלק מחוויית החיים שלי כרגע היא איך אני מתעדת אותה ומשתפת אותה. זה לא מצמצם את החוויה של שתיית הקפה אלא מרחיב אותה.
ואז שאלתי את עצמי: האמנם? לו הייתי חושבת רק על הקפה ולא על מה אספר על החוויה, האם החוויה לא הייתה יותר משמעותית ועמוקה?
יום א' 8:30
אל הקפה הגעתי יותר מ 3 שעות מאז שקמתי. הייתי כבר קצת עייפה. שתיתי בממד כדיי להתרכז בעבודה ולא להיות מוסחת מהכלים והלכלוך שבמטבח. כבר בשתי הלגימות הראשונות שמתי לב שתשומת הלב שלי הולכת למה שתלוי מולי על הקיר, מה שעל השולחן ולמסך המחשב. עצמתי את העיניים והמשכתי לשתות את הקפה בעיניים עצומות. אז הרגשתי את הטעם הסמיך של הקפה וברכתי אותו על קיומו. אז הרגשתי את החום של הכוס ואיזה כיף זה בידיים. חשבתי על ההתחייבויות הרבות שיש לי בשלושת הימים הקרובים…שוב ציינתי לעצמי שאני עייפה וכדאי שאישן מתישהו … הרגשתי שימחה על הקפה עצמו והיום והשבוע שמחכים לי.
יום ב' 10:30.
בלי לשים לב התחלתי לשתות את הקפה תו"כ הסתכלות במחשב. ואז נזכרתי שזו לא הכוונה. סגרתי את המחשב ועצמתי עיניים כדיי לעזור לעצמי להתרכז. בבת אחת הרגשתי את הטעם של הקפה. כמה טעים! תוך כמה שניות שמתי לב שמהירות הלגימות שלי מאיטה. כלומר הלגימות איטיות יותר. נהניתי מכל אחת. לא נגעתי בשוקולד שהגשתי לי ליד. ברגע שנגמר הקפה הושטתי יד לשוקולד וגם אותו אכלתי בתשומת לב. בזמן שתיית הקפה חשבתי רק עליו והרגשתי רק אותו. מגניב.
יום ג' 16:45
ת"א, WEWORK, כמה דקות לפני פגישה. הייתי לחוצה מהפגישה. הרגשתי לא מספיק מוכנה. קניתי קפה אספרסו בקפיטריה עם עוגת שמרים גבינה גדולה. לא הייתה קטנה. תכננתי לאכול רק חצי. אכלתי את כולה. הרגשתי דחוסה. הקפה לא היה לי טעים אך קיוויתי שירים אותי קצת. הוא לא. לא נהניתי ממנו. איכס. חשבתי גם על הפער בין הבוקר בו הדרכתי בכלא לבין אחה"צ שאני במעוז השפע הזה, בדרך לפגישה ואז לקורס שאני תלמידה ואז לישון במלון עם גלי… שיא המותרות. עכשיו בדיעבד אני תוהה עד כמה אני נהנית מכל השפע הזה כשזה מתרחש. לפעמים כן ולפעמים פחות. הדבר שהכי מפריע לי ליהנות זה הלחץ להספיק.
יום ד' 12:00
יעד. שתיתי את האספרסו שאני אוהבת בכוס הקפה השחורה שאני אוהבת. שמתי לב לתנועה של הקצף בתוך הכוס והתחשק לי לצלם את זה . אז צילמתי. ואז שמתי לב שהקצף יצר צורה של יינג ויאנג. ואז התחשק לי לצלם את הקפה בכוס שקופה. אז העברתי אותו לכוס השקופה שאני אוהבת וצילמתי. חשבתי על הניגודים בין השחור ללבן.
בכוס השקופה הקצף עשה רושם שזז פחות. כששתיתי את הקפה הוא כבר היה כמעט קר. שמתי לב שתשומת הלב נלקחה מחוויית השתייה וביקשה ליצר חוויה נוספת. זה ייצר חוויה נוספת אך פגע בהנאה מהשתייה עצמה.
יום ה' 8:30
יעד. שתיתי אספרסו קצר בכוס השחורה שאני אוהבת. חשבתי על המערבולת הרגשית והתפעולית שאני חווה היום ובימים האחרונים. תשומת הלב לקפה הזכירה לי שהכל בסדר, שאני נהנית מקפה טוב בבוקר, שזה טעים לי, וגם קצת מנחם בטעם ובחום ובהבטחה להתעוררות.
עד כאן יומן קפה.
דוז פואה אם שרדת את הכל.
זו דוגמא שלי למפגש עם החיים שלי מעוד זווית.
אפשר לנסות את זה בבית:
1. לשים לב למה שמת לב כשקראת את הפוסט הזה (חושים, נשימה, גוף, מחשבות, רגשות). מה היה שם? מה לא היה שם?
2. לשים לב לאותה פעולה יומיומית פשוטה שלך במשך שבוע
להמשך קריאה:
חלק 3: איזהוא גיבור? האוכל 3 וופלים ומפסיק
