פרק 5: הקדם סיפור מרפא לנפילה
מורתי האהובה לסיפורים מרפאים, מעיין בן אריה
טוענת שלפעמים סיפורים מרפאים מגיעים אלינו לפניי הזמן בו הם נדרשים לנו.
זו אחת הסיבות מיני רבות, שכדאי לנו To set the hook
לפרוש את הרשתות והחכות ולדוג את הסיפורים המרפאים שלנו.
למה? כי אין לדעת מתיי הם יידרשו וכי זה ממש כיף.
איך? להקשיב טוב טוב,
לשים לב לאיזה סיפורים, סרטים, סדרות, שירים, תמונות
אנחנו חוזרים שוב ושוב,
שם יש פוטנציאל לריפוי.
לא חובה לשאול את עצמנו למה (ברור שאני שואלת)
ולא בטוח שנקבל תשובה מילולית ברורה.
אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לסיפוריי הנפילה של שונסי ושל האחים ההם מהודו.
פרק 6: נפילה פגיעות וחוסן
מה שלא מספרים לנו בכל ה"פרסומות" על כשלונות,
כולל הרצאת הטד המפורסמת של רנה בראון,
שמוטב לדבר על הנפילות בדיעבד, כשכבר כמה נצחונות מאחורייך.
ולי דווקא בא להדליק את פנס המיינדפולנס שלי תוך כדיי הנפילה.
זה ידוע שילדים מס' 2 הם ילדיי דווקא. זה לא פסח עליי.
אז מה קורה לי עכשיו?
קר לי. אני לא ממש עצובה אבל בטח לא שמחה, בא לי להפנות את המבט למשהו אחר, אני מנסה לא לשפוט את זה שאני שופטת את עצמי על המהלכים שהביאוני עד הלום, וכמובן שאני אוכלת קצת יותר שוקולד מכרגיל.
אני מדגמנת ב Live:
הליכה בדרך האמצע: כן להסתכל, לא להתעלם, לא בהכרח לפעול
מיינדפולנס בתנועה על הציר שבין פגיעות וחוסן
מתוך הבנה שלפעול בצורה מיינדפולית יש איכות טרנספורמטיבית, כזו שמשחררת מפגיעות ומובילה לחוסן ואפילו מרפאה.
פרק 7: מעניין מה יהיה
סיפור שחוזר אליי שוב ושוב מגיע מחודשיי חיי הראשונים:
במהלך מחלה שזכורה לי כמו חלום של נפילה שלא נגמרת,
הסתכלתי על עצמי מלמעלה והתלבטתי אם לעשות check-out.
נקודת המפנה הייתה כשאמרתי לעצמי:
מעניין מה יהיה
ובחרתי להישאר.
כמובן שאם כן או לא ייפתח קורס מיינדפולנס ועולם העבודה
זה הרבה פחות דרמטי ובכל זאת:
1. בא לי להגיד: אוף! שוב נפילה!
2. אני בוחרת איך ליפול
3. מתוכננת כאן נפילה מצוינת
4. אני נוכחת עם מה שקורה עכשיו, מזהה את הפגיעות והחוסן ובוחרת להמשיך לעבוד ולחייך 🙂
5. שוקולד וסיפורים מרפאים מגוייסים לטובת האירוע 💙
האם ייפתח קורס מחר או יידחה בשבועיים?
האם זה מעניין בכלל את מישהו? האם חפרתי יתר על המידה?
מכיוון שאין לי תשובה,
אני מסתכלת ואומרת:
מעניין מה יהיה
