יש דוברי צינית בקהל?

את כנס מנהלות הלישכה שהתקיים בבמלון קרלטון בתל אביב, ב 16/8/18, ארגנו בועז נחמד וחברת חשבים.
הגעתי לדבר על מיינדפולנס ועולם העבודה,בהמלצתו של חברי רם נחמיה.
רם ואני מכירים מאז יום כיפור 2007. לא, לא מלחמת יום כיפור. אז היינו בני שנתיים.
רם מצוין בלהרצות, בין היתר את ההרצאה: " סטרט-אפ: תמציאו בעיות ואז תפתרו אותן".
רם מדבר, דרך ניסיון חייו כעורך דין, מאמן, יועץ ארגוני, מומחה למצביי משבר ואסון ופרופילאי,
על תבניות חשיבה ופעולה או בשפתו: פרדיגמות.
אני מדברת, דרך ניסיון חיי בהנדסה, ניהול, מחשוב, פיתוח אישי וארגוני, סיפורים מרפאים, בודהיזם והוראת מיינדפולנס בעבודה,
על תבניות חשיבה ופעולה או בשפתי: אוטומטים, סנקרות וסמסרות.
דומה. מה שונה?
רם מצחיק מאד. מלא דוגמאות כרימון. ציני.
אני רצינית. מלאה סיפורים ותרגולים כרימון. לא דוברת את השפה הצינית.
ברור שלשנינו מאד אכפת מהאנשים והנשים שבקהל.
שנינו רוצים לתת כמה רגעים של הקלה.
הקלה מהלחץ להוכיח או להשיג משהו.
רם בדרכו מדגדג את הקהל ואני מלטפת, בסיפור, בתרגול, בשקט.
בשני המקרים הייתה ערנות.
שתי הדרכים מובילות אל הראש והלב.
מכנס מנהלות הלשכה יצאתי עם גלי (אבירי וחברי הטוב בעולם מאז 1994).
גלי הגיע היישר מטיסה, לריצה על חוף הים ותו"כ ניהול דרמות בעבודה שלו, תיעד את ההרצאה ונתן לי בסוף משוב מפורט תו"כ חילוצינו מהחנייה התל אביבית דרך הפקקים לצפון ועד ליעד: יעד.
מה למדתי?
שיש לי מה לתת, מה לעשות ומה ללמוד
שיש לי חברים שונים ממני ודומים לי
ושכולנו רוצים בטוב.