בלוג

על הכסא במרפאת השיניים אני פוגשת: אותי בת 7 מפחדת מהכאב והלא נודע אותי בת 47 מצטערת על חוסר האונים והנודע את ד"ר גילי מאיר פנים ושותק בידיים נדיבות את ד"ר יובל מראה דילמות מקצועיות במראה מחויכת את אירנה הסייעת עובדת ונוכחת בעיניים צלולות 💙 על הכסא במרפאת השיניים אני פוגשת:

אני יודעת, מודה אני: SO FOMO איזה כיף לך! אמר גלי כשיצאתי להליכה והוא נהג לעבודה. נזכרתי בימים שיצאתי להליכה וחשבתי איזה כיף למי שיש לו חברה לנהוג אליה ברכב חברה. מודה אני שבימים שנהגתי ברכב חברה לעבודה, נהגתי לחשוב: איזה כיף למי שנוהגת ללכת בזמן הזה. מודה אני שלעיתים

אחריי מדיטציית הפתיחה, אחת המשתתפות סיפרה מה שהיה לה לספר, בביישנות וקצת התנצלות שהיא תופסת את הזמן. אנחנו ביקשנו : "ספרי עוד" והיא סיפרה וסיפרה… מתוך המילים והחוויות הצטיירה לנו רשת של שחקנים, התרחשויות, סיבות, תוצאות, רגשות, מחשבות, כאבים, חלומות… כמו רשת טיפות טל או אבניי חן שמשתקפות זו בזו.

לפני 10 שנים התחלתי לשתות קפה. זה התחיל במשמרות הלילה באינטל fab28. קפה שחור, כמו במילואים. לפני שנתיים קניתי לגלי מכונת אספרסו ליום הולדת ומאז התחלתי לשתות קפה כמעט כל יום. זה כיף לי וטעים לי. תרגול תשומת לב מלאה ופתוחה לאותה פעולה יומיומית פשוטה במשך שבוע, הוא תרגול בסיסי

יומן תשומת לב (לקפה) הוא כמו log file, כמו גיליון רישום נתונים בניסוי, כמו לעשות Zoom In שוב ושוב לאותו אובייקט. כל אחד עושה את זה קצת אחרת. חיוני שיהיה כנה, שיתפוס רגעי אמת. לפעמים זה לא כזה מרתק ואפילו מייגע. אם לך יש חשש התייגעות מהקריאה, אפשר לדלג ישר

כמה שבועות אחריי התרגול ניגשתי לסכם את התיעוד. התיישבתי עם קערית בפלות ונזכרתי במשפט הידוע מהצבא: "איזהו גיבור? האוכל 3 וופלים ומפסיק!" אז זהו, שלא הייתי גיבורה בכלל. בלי לשים לב אכלתי הרבה יותר מ 3 וופלים. למען האמת, הפסקתי כשנגמרה החבילה. כבר שנים שזה לא קרה לי. שמתי לב

מחשבות בעקבות כתבה על מיינדפולנס ב כאן חדשות, בה הוצגה עמותת "השקט שבפנים" ובעקבות הצורך של העמותה בתרומות (קישור לתרומה): אחת הכוונות המרכזיות בתרגול מדיטציה, הינה יצירת חופש פנימי, עם ועל אף נסיבות החיים. אדם אסיר שמתרגל מדיטציה, כמו אדם עובד SAP שמתרגל מדיטציה, מתאמן כדי להשיג בהירות, יציבות, רכות ויותר רגעים של חופש פנימי, מכלא

כבר כשהייתי ילדה היה לי חלום אחד גדול ומובחן: שתהיה לי משפחה אהובה ואוהבת. אני חיה את החלום, כפרה עליכם גלי, אורי ונדבי. הצלמת דנה רם הגיעה עד יעד כדיי לצלם חלום אחר שלי: להפגיש בין מיינדפולנס לאנשים בעולם העבודה. היה יום כפי ומעניין ויצאו תמונות יפות יפות. דנה ביקשה

כשהסתבר לי שקורס מיינדפולנס בעבודה שתכננתי לא ייפתח זה קרה בעבר ודיי סביר שיקרה שוב הדלקתי את פנס המיינדפולנס שלי וערכתי ניסוי קטן שכלל: התבוננות ותיעוד האירוע (ראה נפילה ב 7 פרקים), תוך כדיי התרחשותו, בפומבי עניין אותי לדעת: 1. האם יש ערך עבורי ועבור אחרים בהתבוננות שכזו ותיעוד שכזה

בסוף נובמבר הסתבר לי שלא שקורס שתכננתי לא ייפתח 😢 התבאסתי, דימיתי את תחושת הבאסה לנפילה, הדלקתי את פנס המיינדפולנס, התבוננתי בה ותיעדתי אותה בשבעה פוסטים נפרדים, באותו יום 😱. הפעם ריחמתי על הקהל וחילקתי לשלושה חלקים. והריי שלושת הפרקים הראשונים: פרק 1: אוף! שוב נפילה! מחר מתוכנן להיפתח קורס מיינדפולנס ועולם

פרק 4: סיפור על נפילה "מיינדפולית": לפני שנים רבות, בכפר קטן בהודו הרחוקה, שלחה אמא את בנה למכולת עם 10 רופי וביקשה שיקנה בקבוק שמן. הבן הטוב רץ לכפר הסמוך, קנה בקבוק שמן, רץ בחזרה, נפל בבוץ ונשפך לו חצי מהשמן שבבקבוק. הוא חזר בוכה הביתה וסיפר בצער שאיבד מחצית

פרק 5: הקדם סיפור מרפא לנפילה מורתי האהובה לסיפורים מרפאים, מעיין בן אריה טוענת שלפעמים סיפורים מרפאים מגיעים אלינו לפניי הזמן בו הם נדרשים לנו. זו אחת הסיבות מיני רבות, שכדאי לנו To set the hook לפרוש את הרשתות והחכות ולדוג את הסיפורים המרפאים שלנו. למה? כי אין לדעת מתיי