בלוג

מכירים את זה שאיפה שמתיישבים פעם ראשונה כשמגיעים לחדר, שם נשב שוב ושוב ושוב? אז בפעם האחרונה שנפגשתי עם אתי אילן, התיישבתי במקומי הרגיל ואתי ביקשה שאשב בכסא אחר, עשיתי כבקשתה ואז שמתי לב לראשונה לשלט שהפעם היה מול פניי: "לחיי יוצאי הדופן, הלא מתאימים, המורדים, עושי הצרות…" נזכרתי שכשהתיישבתי מול

היא, מנהלת שנה אזרחית, מתרגלת סיכום תקציב לאחור, בדרך לתנועה הבאה, לעבודה הבאה. הוא, מהנדס שנה עברית שרק הגיע, חולם "לעשות את זה בגדול", מקשת עצמו אליה בשמחת תורה שתיכף תכתב מחדש. סוף והתחלה משתקפים זה בזו כמו רשת מראות, רסיסי נשימה, אבניי חן וטיפות טל. אין גבול בינו לבינה,

לא תאמינו מה קרה לי… בדרכי מתל-אביב ליעד, אחריי שעה נסיעה על כביש 6, גיליתי שאני קרובה לבאר שבע!!! נסעתי שעה!!!! שעה!!!! לכיוון דרום!!!! בכיוון ההפוך!!! ככה נשמע הקול בראש שלי: "את איבדת את הצפון? אם היה אלוהיי מיינדפולנס הוא כבר מזמן היה זורק אותך לגהנום (זה בהשראת לוציפר ותודה

תודה לך שנה טובה 🌼 תודה על הבריאות והעבודה, ידייך הפשוטות ועינייך הטובות 🌻 תודה על ההרים והשיעורים, היית מורה טובה גם אם לא תמיד מתוקה🐱 תודה שהבאת עם הדרמות והסערות, אנשים ונשים שהיינו אלו לאלו פעם מגדלור ופעם סירות הקלה🌠 תודה על השימחה🌟 תודה על הנשימה, האהבה והתודעה, זו היחפה, המבורכת💙

ללמוד מיינדפולנס בלי לתרגל, זה כמו לשמוע הרצאה טובה על ריצה בלי להתאמן. זה כמו לעבור הכשרה מצוינת בלי ליישם ולהטמיע. כל מי שעוסק בהדרכה יודע שמה שיכריע מהלכיי פיתוח אישי וארגוני זו ההטמעה, הרבה יותר מההדרכה. במפגשי התרגול, אנחנו מתרגלים מדיטציה מונחית וגם מדיטציה ללא הנחיה. הכוונה לחזק את

אחרי 9 ימי הליכה בהריי הדולומיטים שביל Alta Via 1, 2 אוטובוסים ו2 רכבות, הגענו 2 תרמילאים למילאנו. 36 מעלות בצל, בחנויות אופנת החורף בשיאה ולי יש 2 סטים של בגדיי טיול בריח לא משהו. גלי כבר בתחנה המרכזית של מילאנו, תוך 2 דקות, בחר בגדים ואני? טוב ששאלת, לי

היום היום החמישי בדרך הגבוהה. עצרנו לנוח, לעשות כביסה, מדיטציה, לקחת אוויר. ביום הרביעי: 9 שעות הליכה, 1300 מטר טיפוס, כ 700 ירידה. עלול לשכר מרוב יופי ותחושת מסוגלות. אני מברכת על כל צעד ויום שיש ביכולתי לחוות ככה. יודעת שבלי לעצור בתנועה זה לא יכול לעבוד לאורך זמן… אפשר

מה זה בשבילך יומולדת? שאל נדבי באחת מתוך אין קץ שיחותנו. עניתי: הזדמנות לחגיגה, זמן בו מקובל לשים אדם במרכז. זה הכל? שאל השונס באכזבה. מה כל כך משמח בזה? לא יודעת. בעצם אני כן יודעת. מה שמשמח זו השימחה שבבחירה בשמחה. הבחירה בחיים. יומולדת בשבילי זה לחגוג את החיים.

השבוע, כמו בכל מפגש תרגול בכלא, לא ידעתי כמה עצורים יגיעו, את מי כבר פגשתי, את מי עוד לא פגשתי ואת מי לא אפגוש שוב לעולם. אחריי 10 דקות תרגול תשומת לב פתוחה צפו סיפורים, על כאבים בלב, סכינים, אקדחים, הרים שנשברים מבפנים, המשפחה שמתפרקת בחוץ, צדק והיעדרו, צער והודיה,

שלום,שמי עמית ואני מורה, תלמידה ומנחה לפיתוח אישי ומערכתי. אני חיה ביעד שבגליל, נשואה לגל ואמא של אורי ונדב 💙לעיתים אני תוהה: מה היה קורה אם הייתה נגישה לי המודעות שזמינה לי כעת, לפני 15 שנים, כשעבדתי כמנהלת קבוצה בייצור, כשלכאורה הכל נראה נפלא ולמעשה, לא ידעתי, שלא ידעתי את נפשי

תודעת מתחיל יכולה להכיל: מיליוני שנות ים, צער העולם, שיער סתור, אור שבור, רסיס נהרה, כל מה שקרה, שמש, רוח בפנים, נזיר, קיסר ואלוהים. *בתמונה: ילד אורי, שמהיום הראשון וגם כמעט 20 שנה אחריי מזכיר לי את תודעת המתחיל שלי. *הצלם: אלון רוזן, שמדהים איך בתמונותיו רואים את תודעת המתחיל

חורף, קור ושלג מקפיאים את העיירה, ג'ולייט שומעת את רוחות הצפון "קוראות לה" לזוז, היא סוגרת את השוקולטריה שלה, אורזת ויוצאת עם ילדתה הקטנה למקום הבא. קיץ, חום ושרב ממיסים את המחשבה, רוחות ה 30 ביוני מנשבות ושואלות: אז מה המקום הבא? שנים שבהן רוחות הצפון "קראו לי" לעבור ממקום